הגענו ליעד הרציני האחרון שלנו, מוקפים במשפחה של אחות של יונתן הנהדרת, לבקתות על שפת הנחל ליד שמורת קאו-סוק שם שהינו חמישה לילות. חזרנו לתנאים (ולמחירים) שאנחנו רגילים אליהם אחרי שהשתגענו בקאו-לאק. נכון, אין כאן מזגנים, חם ולח פה, אבל אז גם לא מפריע שלפעמים אין מים חמים במקלחת 🙂 הבקתות נמצאות ממש בלב ג’ונגל, ואנחנו שומעים בליל של קופים, ציפורים, חרקים ולטאות (כן, סממיות הן מאוד רועשות לפעמים) ונזהרים מיתושים בכל דרך אפשרית. המקום ירוק ומהמם, הנחל ממש בפתח הבקתה, ועדיין החום והלחות, שעד עכשיו לא חווינו בצורה הזאת, קשים לנו.

החום גורם לנו לצאת מהבקתות רק כשיש סוג של מקור מים בחוץ. בטיול הרציני שלנו בשמורת קאו-סוק הלכנו בשביל בג’ונגל הפורה, מלא עצים ובמבוקי ענק, לכיוון מפלים ובריכות קטנות שנהנינו כל כך להתרחץ בהן בחום המעיק, שלא רצינו לצאת. כשכבר יצאנו ירד עלינו גשם זלעפות מרענן שבו מיקה הצליחה להירדם מצוין בעגלה שלה בשביל חזרה. מעניין לחוות מזג אוויר שבו גשם לא אומר שקר, ואפשר לקבל אותו בברכה כמקור צינון. עוד דברים שאנחנו מכירים פחות בטיולים הן העלוקות, שאחת מהן הצליחה לטפס על איילת במעלה הרגל ונמצאה רק בסוף הטיול שבעה ושמחה. ראינו שני סוגי קופים, דגים מעניינים בנחל, אחד מהם הוא דג הבלון שגם נושך (שוב, את איילת, מה קורה עם זה?!?), וכמובן חרקים ולטאות מעניינים. שמורה יפיפייה.

עוד טיולון עשינו למקדש לא רחוק עם מערה ופסלים של בודהה ושל אישה שנראית חזקה: יש לה ניבים של טיגריס וגודל עצום. בדרך רואים עצי גומי ואת הדרך בה הגומי נאסף לתוך כוס עשויה קוקוס. בנוסף, פעם אחת יונתן והגדולים הלכו לספארי לילה בשמורת קאו-סוק, בערב שבו ירד עוד גשם זלעפות וחזרו סחוטים ומלאים חוויות על טרנטולות, צפרדעים, סממיות ענק וקופים ישנים.

אבל לחלוטין, הטיול המהנה ביותר, והמקום היפה ביותר בתאילנד שהיינו בו הוא אגם צ’או-לאן. במרחק כשעה נסיעה הגענו לאגם עם מי טורקיז צלולים מוקף בהרים של ג’ונגל וחופן בתוכו איים ירוקים עם מערות חבויות. מחזה מדהים. לקחנו סירה למערת נטיפים שנמצאת על אי באגם, ואח”כ בילינו במסעדונת קטנה שהייתה כמעט רק שלנו על רפסודה צפה עם אבובים וקיאקים קטנים שאיתם יכולנו לשוט לאיים הפצפונים הקרובים. לא הרגשנו בכלל את החום כי כל הזמן היינו במים, והיה פשוט מושלם. מושלם. אם יש מקום אחד שאי פעם תהיו בו בתאילנד, כוונו לאגם צ’או-לאן.